אם זה קרה לכם תמשיכו לקרוא..

אני בטוח שבא לכם לראות אותו זורח ומאושר, אבל המצב רוח שלא אחרי משחקים נשאר לא יציב.
ואתם כל כך רוצים לעזור לו וכבר לא יודעים איך.

זה לא מחרפן אותכם ?
אני בטוח שבא לכם יותר שלווה ושהילד שלכם יצליח.
הרי מה יותר כיף מלראות אותו חוזר הביתה מהמשחק שהוא מסופק עם חיוך מרוח על הפנים ?

אני מכיר את זה מקרוב..

קוראים לי מתן בן מיכאל, ובתור נער שחלם להיות כדורגלן, הייתי סובל פעם אחר פעם מהלחץ ומחוסר הביטחון כשהייתי עולה על המגרש.
אני יודע מה זה לקבל כדור ולפחד פחד מוות לאבד אותו ולעשות טעות.
אני יודע מה זה שבכל פעם כשיש תחרות- הגרון מתחיל להתייבש.
ופתאום אתה שוכח את כל מה שאתה יודע לעשות באימונים.
ולי? לי לא היה לי מי שירים אותי..
מה אני אגיד לכם ?
זה היה כל כך כואב לוותר על החלום להיות כדורגלן..